להיות יי"ש (יהודי ישראלי)  

בארץ ישראל קם העם היהודי. ומכיוון שכל העם קם- גם היהודי הבודד היה צריך לקום- במיוחד במטוסים, בדלפקי קבלה של מלונות- וסתם ככה כשמישהו עצר אותו ברחוב- ולא כדי להודיע לו שאראלה לא מצאה את המספר שלו- ולכן היא מחפשת את הכתובת שלו כדי להודיע לו באופן אישי במה זכה. וכדי שהיהודי לא ירגיש בודד- הוא גם היה צריך לדבר בקול כדי שישימו אליו לב- אבל רגע אחד, לצעוק? זו לא ממש תכונה יהודית. הרי עד כמה שידוע לי המנהיג הראשון של ישראל- משה רבנו- בכלל לא ידע לדבר כל-כך טוב כפי שהעיד על עצמו. אז איך יתכן שיהודי בודד אחד ירים קולו או חלילה ידו על יהודי שני? (תהייה שגם היהודי הידוע מנחם בגין התלבט בה בעבר).

יכול להיות אם כך- שהתבלבלתי בין יהודי לישראלי. כי הישראלי הוא זה שקם, וצועק, ורב ראשי עם כל העולם. והיהודי? הוא איך לומר, לא ממש מתבלט, לא רוצה שיגידו שהוא פה בפרוטקציה, ורק רוצה שמישהו יגיד לו איפה זה ירושלים כי הוא תכף צריך להתפלל. מה זאת אומרת למה? כי הוא יהודי- ובכל הדורות היהודים התפללו- והתפילה עזרה להם. טוב, איך הדוד שלו מפולניה מתקן תמיד- כמעט בכל הדורות. וגם כשהתפילה לא עזרה- היהודים לא אבדו את התקווה. שבלב- לא את ההמנון שכל שנה רבים עליו בגלל שהנפש ההומיה של אותו יהודי בודד מפריעה להמיית היונים של תהליך השלום שכנראה עדיין תקוע בפקק באותה דרך מפורסמת אי-שם במדינת תל-אביב.

אבל אני שוב מערבב בין יהודים לישראלים- כי הישראלי לא ממש מתעניין בתקווה- אלא אם כן מדובר בשכונה בדרום שם אפשר להעביר את הזמן בקטטות עם מסתננים בלתי חוקיים ולאכול לאפה קבב+ חומוסצ'יפסלט- מילה שקיימת רק בישראל. ואם אפשר לפני כן גם ליטול איזה כמה ידיים על הדרך, ולברך שהכל ברא לכבודי.

והיהודי שמברך את השם שהכל נהיה בדברו? הוא רק רוצה בית-יהודי קטן אך חם ובטוח בעצמו עם ביטחון פנים(ואולי גם איזה תיק מן השפה ולחוץ) ואם אפשר הוא גם רוצה חינוך ושירותי דת ברשת, וכלכלה על פי ההלכה, והלכה על פי הכלל של כל דאלים גבר-גבר וכל הקודם בוכה.

ומה עם היהודי החרדי? הוא לא קם יחד עם העם שבבית היהודי. הוא יושב. בבתי-מדרש, בבתי-אונגרין בועדות בבחינת "איש תחת גפני וירא כי אין איש מעל ליצמן", באולפני מוזיקה-רדיו ורדיו ויזואלי-בקיבוצי גלויות , במושבים בכנסת,  ועל הדרך גם, מעורר ישני חברון, מושיב זקנים בירושלים- ומחזיר עטרה ליושנה- שנאמר מי שהיה הוא שיהיה ודי למכלוף ברמיזה.

אמרנו שבארץ ישראל קם "העם היהודי"? נשמע יותר כמו היהודי הסכיזופרן.

האם כל היהודים האלה- שברבדים מסוימים וכפי שבוודאי הבנתם מהציניות של כותב הטור גם בסטריאוטיפים חברתיים, חלקים מהם נמצאים בכל אחד מאיתנו- יכולים באמת ובתמים להתהוות יחד לעם אחד- "העם היהודי" שקם יום אחד בארץ ישראל והחליט שזה הבית שלו, לתמיד?

מסתבר שכן. אם נשכיל לפחות פעם אחת ביום לנסות להקים עם יהודי שהוא לא רק ישראלי, או רק דתי-לאומי, או חרדל"י או מהמגזר החרדי לגווניו השונים. ואיך עושים את זה? מנסים ללגום קצת מהיי"ש שהוא בר"ת(ראשי תיבות ולא רבנו תם) יהודי ישראלי.

יהודי ישראלי הוא זה שלא ממש יודע להגדיר מה זה יהודי ישראלי.

יהודי ישראלי אוהב את הארץ כמקשה אחת- ולא מחלק אותה לחלקים או לזרים.

יהודי ישראלי מתפלל כל יום למי שברא אותו- שישמור עליו ועל ארץ הקודש.

יהודי ישראלי לא מלכלך את ארץ הקודש- כי הוא יודע שאין לא ארץ אחרת.

יהודי ישראלי לא כפוי טובה- ולא נהנה מהעולם שהוא חלק ממנו בלי ברכה.

יהודי ישראלי משתדל להעביר כל יום בחייו בלי לקלל את כל מי שלא אוהב אותו.

יהודי ישראלי יודע שאין סתירה בין שתי המילים- בגלל חכמה יהודית ואהבת-ישראל.

יהודי ישראלי לא מגרש יהודי אחר גם אם לדעתו הוא שכח מה- זה להיות יהודי.

יהודי ישראלי לא מתנשא או מפגין (גר)-בוז לאמונתו של יהודי- גם אם הוא לא ישראלי.

 יהודי ישראלי רוצה בטובת ישראל והיהודים בעולם ובעיניו כל בית בישראל -בית יהודי.

והכי חשוב- יהודי ישראלי הוא זה שבשבילו צדק חברתי זה לא אוהל ברוטשילד-  אלא פתק בקיר ירושלמי שם הוא יכתוב: אני מאמין באמונה שלימה- בביאת המשיח…  לא חשוב מאיזו עדה.

רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל  ל- [email protected]